אל תשכח להביא בצל

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם (בראשית, ג', י"ז)

כך מסתיימת האפיזודה של אדם בגן עדן. 

העונש שלו על האכילה מפרי עץ הדעת הוא שמעתה הוא יצטרך לגדל בעצמו את מה שהוא אוכל. 

אם חושבים על זה, הפסוקים הקצרים האלה הם תיאור מתומצת ודי מדויק של המהפכה החקלאית שהתרחשה לפני 10-12 אלפי שנים.

במידה מסויימת עד המהפכה החקלאית בני האדם חיו בסוג של גן עדן.

הם היו מאורגנים בחבורות קטנות של לקטים ציידים שחיו ברמה גבוהה של חופש ממחויבויות.

הם לא היו כבולים למקום מסויים ולא נדרשו לטפל בבעלי החיים שאותם הם אכלו.

כאשר משהו הפריע להם במקום בו הם חיו הם פשוט עברו למקום אחר (אגב, בדרך הזו הם הגיעו בפרק זמן קצר יחסית לכמעט כל מקום על הגלובוס, תוך כדי השמדה של כמעט חצי מאוכלוסית היונקים הגדולים בעולם – למי שחשב שהשמדת מינים היא תחביב אנושי מודרני).

הם עבדו הרבה פחות שעות מאשר צאצאיהם החקלאים,

הם לא היו כבולים למנגנונים חברתיים מורכבים,

לא היו להם היררכיה ומעמדות,

לא היה כסף או רכוש

ולא היתה מחויבות לפרקטיקה דתית.

יש מי שיאמרו שהם היו בני האדם הכי חופשיים בהיסטוריה האנושית.

אולי...

אם ממשיכים את הקו הרעיוני הזה, אפשר לומר שלאורך ההיסטוריה התקיים יחס הפוך בין כמות העושר/ נוחות/ רכוש שיש לנו ובין יכולתנו להיות חופשיים.

אבל יכול להיות שבמידה מסויימת משהו מתחיל משתנה.

במאה השנים האחרונות ובעיקר מתחילת המילניום, יש יותר ויותר מודעות לחופש הבחירה של האדם הפרטי ואפשר לראות שאיפה יותר ויותר גדולה לשחרור מהכבלים של ממסדים עתיקים.

התופעה שקיבלה את השם ההתפטרות השקטה היא עוד צעד בכיוון הזה – הפעם הממסד העתיק שמאיים על החופש של האינדיוידואל הוא מקום העבודה שלו.

תחשבו על זה רגע, ארגון, כשמו כן הוא. הוא בא לארגן, לסדר, לנהל פעילות של קבוצה של אנשים.

איך מארגנים את כל הארגון הזה?

עם נהלים, כללים, מבנה ארגוני, הגדרות תפקידים, יעדים, מדדים, תהליכים ועוד כיו"ב דברים שאפשר לקרוא להם בירוקרטיה.

בירוקרטיה היא לא דבר רע, היא מאפשרת למערכות גדולות לתפקד.

אבל באותו זמן בירוקרטיה מגבילה את החופש של הפרט שאמור לפעול במרכזה.

}

בסוגריים נאמר שלבירוקרטיה יש נטיה לתפוח ולגדול בלי קשר לצרכים האמיתיים של הארגון.

בשלב מסויים היא מתחילה לשרת את עצמה עד שכבר לא לגמרי ברור למה קיימים כל התפקידים והכללים וההגדרות שעובדי ועובדות הארגון צריכים וצריכות לעבוד לפיהם.

סגור סוגריים.

{

אז צריך למצוא איזון - איזון בין הצורך של הפרט להרגיש תחושה של חופש מול הצורך ליצור ארגון... ובכן, מאורגן...

אבל את זה כבר ידעתם, נכון?

מה שאנחנו רוצים לחדד זה שהנקודה הזו, שבה הבירוקרטיה הארגונית פוגשת את תחושת החופש של הפרט היא הנקודה שבה יכולה להתפתח האחריות.

נסביר.

תחשבו על סיטואציה דימיונית לחלוטין שלא קרתה אף פעם.

בן אדם הולך לקניות בסופר כשבאמתחתו רשימת מוצרים מסודרת שקיבל בבית.

בין היתר, מופיעים ברשימה קישואים ועגבניות.

אז הוא קונה קישואים ועגבניות.

כשהוא חוזר הביתה הוא נשאל איפה הבצל.

בשלב הזה הוא עוד מדמיין שהעובדה שהבצל לא היו ברשימה תעמוד לזכותו.

וכמובן שכשהוא נאחז בתירוץ הוא הזה הוא נשאל מיד "צריך להגיד לך בצל???"

כן… מסתבר שבצל זה obvious...

כאמור - אירוע שלא קרה לנו אף פעם

מה הנמשל?

שכשמקטינים את דרגות החופש שלנו, המסר שנקלט אצלנו הוא שאנחנו משוחררים מאחריות.

בדיוק כמו אותו אחד שקיבל רשימת קניות מפורטת ולא הרגיש צורך להגדיל ראש ולבדוק מה עוד חסר בבית – כך גם בארגונים שלכם ושלכן, ככל שהשכבה הבירוקרטית עבה יותר, תחושת האחריות של העובדים והעובדות הולכת ונשחקת.

ולהיפך – ככל שיש לעובדים ולעובדות יותר חופש לבחור מה ואיך לעשות את העבודה שלהם, תחושת האחריות שלהם תגדל.

(שזה מעניין כי לרב חופש קשור אצלנו לשחרור מאחריות ולא להגדלתה).

ועוד נקודה…

חשוב שנהיה עירניים לזה שהבירוקרטיה הארגונית מאפשרת לנו להתחבא מאחוריה ולחיות בשלום עם נורמות שאנחנו לא מוכנים להודות בהן. היא משחררת את העובדים והעובדות מלקחת אחריות על ההחלטות והמעשים שלהם (כי מה לעשות, זה הנוהל).

ועם יד על הלב, הארגון שלכם באמת צריך את כל המנגנונים הביקורקרטים שלו? הם באמת משרתים את הארגון?

האם יכול להיות שאפשר להזריק למערכת שלכם יותר חופש?

זה כמובן אומר שתצטרכו לתת אמון באנשים. כי אם יש חופש זה אומר שיש להם בחירה שלכם אין עליה שליטה.

אבל… וזו הנקודה שחשוב לנו לבסס, הבירוקרטיה הארגונית מייצרת תוצרים רצויים בטווח הקצר אלא שהיא עלולה לדכא אחריות ויצירתיות בטווח הארוך - וזו הדילמה האמיתית. עד כמה אתם מוכנים לשלם את המחיר על בחירות "מעצבנות" של העובדים בטווח הקצר כדי לקבל עובדים יותר מעורבים ואחראיים בעתיד.

הענין הוא שאתם לא לבד בדילמה הזו.

אנחנו ממליצים פשןט לקיים את הדיאלוג הזה עם העובדים עצמם - אתם עשויים להיות מופתעים מכמה מעט בירוקרטיה ארגונית תצטרכו להסיר כדי לקבל תחושה יותר גבוהה של חופש ואחריות אצל העובדים.

מוזמנים לנסות בבית!