ג'יימס ג'אול נפטר באוקטובר 1889. בראש המצבה שלו מופיע המספר הסתמי 772.55.
סתמי רק לכאורה כמובן.
772.55 מייצג את כמות האנרגיה הדרושה לחימום של פאונד מים במעלה אחת.
זהו אחד הגילויים הראשונים והחשובים של ג'אול, שלא זכה ללימודים מסודרים והיה בכלל מיועד להחליף את אביו בניהול מבשלת הבירה המשפחתית.
כדי שיכיר את התחום, שלח אותו אביו ללמוד כימיה, שם הוא נדבק בחיידק המדעי והקים בבית מעבדת מחקר.
בתחילת דרכו זכה ג'אול לכתף קרה מהממסד המדעי, שלא התרשם מהמדען חסר ההשכלה וסירב לפרסם את גילוייו.
חוק שימור האנרגיה וכן שורה של גילויים נוספים כבר זיכו אותו בהכרת הממסד שקרא על שמו ליחידת האנרגיה הבסיסית בפיסיקה – ג'אול.
חוק שימור האנרגיה של ג'אול קובע שבמערכת סגורה, אנרגיה לא יכולה להעלם – היא יכולה רק להחליף צורה.
הכרנו פעם מנהל שאמר לנו שהעולם מתחלק לשנים: ל Energy givers ו Energy takers.
התפקיד שלנו, כך הוא נהג לומר, הוא להיות energy givers ולהתרחק מ energy takers.
תסכימו איתנו שיש רגעים בחיים שממש אפשר להרגיש את האבחנה הזו.
יש כאלו שבמחיצתם אפשר לחוש כיצד האנרגיות שלנו נוזלות החוצה ואנחנו מתרוקנים בקצב של סוללות אצבע של מותג הבית שמכרו לנו בקופה.
זה נכון שהחלוקה הדיכוטומית הזו היא קצת שיטחית ואנשים מסויימים יכולים להיות givers במצבים מסוימים ו takers במצבים אחרים.
אבל היא בכל זאת נוחה ומארגנת.
ומה איתכם?
נסו לדמיין איך יתפקד הארגון שלכם אם כל העובדות והעובדים יבואו לעבודה עם מקסימום אנרגיה.
אותם עובדים ועובדות עם אותם כשרונות, אותן יכולות ועם אותו ניסיון מקצועי רק עם שינוי אחד – רמה גבוהה של אנרגיה.
אז ראשית, לא בטוח שחייבים לענות על השאלה הזו – אפשר לשער בביטחון שלכל אחד ואחת מכם ומכן יש בראש תמונה די ברורה של ארגון שלכם כשלעובדים ולעובדות שלו יש אנרגיה גבוהה.
אבל אם אנחנו בכל זאת צריכים לחשוב על דבר אחד שמתאר ארגון במצב כזה, אז נאמר שבארגון עם אנרגיות גבוהות, המנהלים והמנהלות ברמה הבכירה ירגישו פחות בדידות.
בשוליים בטח יש כאלה שחושבים שלא יהיה הבדל משמעותי (או כי אצלם בארגון יש גם ככה אנרגיה גבוהה או כי הבעיה היא לא האנרגיה אלא כל השאר).
אבל אלו יהיו לדעתנו המיעוט שבמיעוט.
אנחנו מאמינים שרובכם תאמרו שהארגון יתפקד ברמה הרבה יותר גבוהה.
כשיש אנרגיה גבוהה במערכת היא לא נעלמת, היא נשמרת והופכת לפעולות שונות שמשפיעות על המציאות במערכת.
אנחנו מכירים הרבה מאוד מנהלים ומנהלות שהמחשבה על ארגון אנרגטי כזה היא החלום שכבר הרבה זמן הם לא מצליחים או מצליחות להגשים.
למה זה כל כך קשה?
זה הזמן לחזור לשאלה ששאלנו קודם – אבל עם טוויסט קטן.
לא האם אתם כאלה, אלא עד כמה.
האם יכול להיות שאם תקטינו למינימום את החלק הביצועי/ האופרטיבי/ בירוקרטי של הניהול שלכם ובמקומו תשקיעו בהכנסת אנרגיה למערכת, תתרמו הרבה יותר לארגון?
במשך הרבה מאוד שנים ניסו מדענים לבנות מכונה שתוכל לייצר יותר אנרגיה מאשר היא צורכת (הכינוי הלטיני של מכונה כזו הוא Perpetuum Mobile או בעיברית תנועה נצחית).
בשלב מסוים המדע הוכיח שמכונה כזו אינה אפשרית פיסיקלית (מה שכמובן לא מנע מרבים להמשיך לנסות – עד ימינו).
אלא שכשמדובר בבני אדם המצב שונה.
אנרגיה היא לא רק מדבקת אלא שהיא אינסופית.
האנרגיה שתעניקו לעובדים ולעובדות שלכם תהפוך לפעולות ויוזמות שהם יבצעו, מה שיהפוך לאנרגיה שתעבור בחזרה אליכם כדי שתוכלו להמשיך ולהזריק עוד אנרגיה לארגון וחוזר חלילה.
מה עשיתי היום יותר? פתרתי בעיות של אנשים חסרי אנרגיה או הענקתי אנרגיה לאנשים כדי שיפתרו את הבעיות שלהם בעצמם?
