לאלף חתול
- hadar649
- 9 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
קאונטרפקטואליות (Counterfactuality) או בעיברית מציאות נוגדת אמת, היא רעיון שעוסק בשאלה מה היה קורה אילו העובדות כפי שהתרחשו, לא היו קורות באותו אופן.
ל counterfactuality יש ביטויים בתחומי מדע שונים. אחד מהם הוא היסטוריה.
מסתבר שיש היסטוריונים, ואפילו כאלה נחשבים למאוד רציניים בתחומם, ששואלים מה היה קורה אילו.
עכשיו תשאלו (בצדק) אם גם "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו נחשב למחקר היסטורי מהסוג הזה.
אותם היסטוריונים יענו לכם שלקאונטרפקטואליות יש מקום במחקר אקדמי רק כשהיא נמצאת במרחק קטן ואפשרי מהסיפור האמיתי.
למשל: מה היה קורה אילו הבריטים לא היו מצליחים להציל את רב הכח שלהם בדנקירק? מה היה קורה אילו הגרמנים היו כובשים את סטלינגרד?
אלו נחשבים למצבים שהיתה אפשרות סבירה ביותר שיקרו.
כלומר כדי שיהיה סיפור קאונטרפקטואלי "מעניין" מבחינה היסטורית צריכים להתקיים שני תנאים.
צומת שבה המרחק בין אפשרות אחת לשניה הוא קטן מאוד
התפתחות ההיסטוריה משמעותית
אם תחשבו על זה אנחנו עושים את התרגיל המחשבתי הזה כל הזמן.
לדוגמא:
צומת היסטורי שקשור לאירוע אקטואלי ביותר.
מאז ה 7.10 יש לא מעט קולות בשיח הציבורי שטוענים שלולא ההתנתקות ב 2005 או הסכמי אוסלו ב 1993, האסון הזה לא היה מתרחש.
זה לא משנה מהי העמדה שלכם בעניין - זו לא הנקודה פה.
האפשרות לכך שלא תהיה התנתקות היא דבר סביר ביותר.
היא אמנם קרתה.
אבל בהחלט היה סביר שהיא לא היתה קורית.
כלומר היה פה צומת היסטורי.
אבל כאן מגיע החלק המעניין.
במציאות כן היתה התנתקות, אז בנתיב הזה אנחנו יכולים יחסית בקלות לחקור מה הוביל למה.
אבל מה היה קורה לו היינו בוחרים בנתיב השני.
מה היה קורה לולא ההתנתקות?
פה אנחנו נוטים לעשות פאול לוגי.
אנחנו מניחים שהמציאות שהיתה לפני ההתנתקות (שאותה אנחנו מכירים) היתה ממשיכה כמו שהיא.
כך שלמעשה אנחנו עושים השוואה בין המציאות הנוכחית לבין מציאות שהיתה קיימת לפני 20 שנה.
מה היה קורה ברצועת עזה לולא ההתנתקות?
קשה לדעת.
אולי המציאות היתה מתפתחת בצרה כזו שהאסון היה נמנע.
אולי לא.
אולי היה יותר טוב.
אבל אולי לא.
קשה לדעת
כדי לדעת צריך חקירה היסטורית קאונטרפקטואלית.
אבל אסור לנו לעשות את הפאול הלוגי שמניח שלו היינו בוחרים בנתיב אחר בצומת, אזי מה שהיה לפני הצומת, היה ממשיך גם אחריה.
למה אנחנו עושים את הפאול הלוגי הזה? ואיך כל זה קשור למסגרת הבלוג שלנו?
אז ככה: לגבי השאלה הראשונה (למה אנחנו עושים את הפאול הלוגי הזה), אז התשובה היא שזה קל.
אנחנו יודעים מה היה המצב לפני.
אנחנו יודעים מה היה המצב אחרי.
אז אנחנו עושים השוואה בין שתי מציאויות מוכרות.
אבל זה לא רק זה.
יש משהו עמוק יותר, לדעתנו, בנטיה שלנו להניח הנחות יסוד מהסוג הזה.
הנטיה הזו מבטאת שאיפה לעולם מסודר. עולם שיש בו סיבה ומסובב ברורים, קשר מובהק בין פעולה לתוצאה.
למה אנחנו אוהבים סדר? כי הוא מתחבר אצלנו עם שליטה.
אם העולם מסודר, כלומר יש בו קשר מובהק בין פעולה לתוצאה, אנחנו יכולים לתכנן את העתיד, אנחנו יכולים לדעת ברמה גבוהה של ודאות מה יהיה.
אנחנו אוהבים ודאות.
אנחנו אוהבים שליטה.
ולכן, למרות שחלק ניכר מהתכניות שלנו לא מתממשות, אנחנו מאוד אוהבים לתכנן את העתיד.
תשאלו מנהלים ומנהלות ותשמעו שהמשאלה שלהם הוא לראות את הארגון פועל בתיאום מושלם כמו מכונה משומנת.
זו האנלוגיה הארגונית הקלסית והפופולרית ביותר.
מכונה משומנת.
מכונה שבהינתן ה input שהיא מקבלת, ניתן לדעת בודאות את ה output שהיא תוציא. הדימוי הזה משרטט את התפיסה של ארגון "טוב". ארגון טוב הוא כזה שמאפשר שליטה מלאה בתוצרים שלו וביחס שבין התשומות לתפוקות.
בארגון כזה, יש סדר שמכתיב את הזרימה של חומרים ומידע בין היחידות השונות ובין העובדים והעובדות.
הסדר הוא לא רק השאיפה של הארגון ומנהליו אלא הוא ההגדרה עצמה של הארגון (שכשמו כן הוא - מאורגן).
בכל מקרה של חריגה מהסדר, כלומר בכל פעם שהתוצאות של הפעילות בארגון שונות מהציפיות, זוהי סטיה מהותית מהרעיון של להיות ארגון.
אם תרצו, זהו חטא ארגוני.
ומכאן שהתפקיד של המנהלים והמנהלות הוא להיות שומרי הסף
התפקיד שלהם הוא לוודא שכל המרכיבים במערכת יצמדו למערכת הכללים שנקבעה מראש.
}
בסוגריים נאמר שמכאן המוטיבציה "ללמוד" כל הזמן מהעבר. להיות ארגון לומד...
אם יש משהו שעושה לנו פריחה זה ישיבות lesson learned א-ר-ו-כ-ו-ת שבואו... תסכימו איתנו שלא יוצא מהם הרבה.
אנחנו פשוט מניחים שאם נדע לפרק את התהליך למרכיביו ולמצוא בהם כשלים, נוכל לתקן אותם ולהריץ את התהליך מחדש בהצלחה רבה יותר.
על זה לא נותר לנו לומר רק – נו, באמת...
סגור סוגריים.
{
אלא שהאנלוגיה בין ארגון אנושי ומכונה כבר לא רלוונטית הרבה מאוד שנים.
למה?
כי מכונה, ברגע שתכננו אותה לעשות משהו, תמשיך לעשות אותו ללא התערבות עד אין סוף.התכנית שעל פיה היא תוכננה מכתיבה את הסדר של הפעולות בין חלקיה.לחלקי המכונה אין העדפות או רצונות או שאיפות משלהם איך לפעול.אם המתכנן עשה עבודה טובה, המכונה תעבוד ללא תקלות.
ארגונים לעומת זאת...
ארגונים מבוססים על בני אדם שהם יצורים קצת פחות נוחים לפעול על פי תכנית מוכתבת (בטח בימינו). זה שהמנהל או המנהלת תכננו סדר מסויים שעל פיו יפעל הארגון, לא מבטיח שהחלקים השונים (העובדים והעובדות) אכן יוציאו לפועל את התכנית הזו ככתבה וכלשונה. ואכן, כפי שאתם ואתן יודעים ויודעות היטב, לרב הארגונים יש נטיה לחרוג מהסדר ומה ש(לפעמים) מחזיר אותם לשם הוא מנגנוני בקרה ושליטה של המנהלים והמנהלות. ככל שמציאות יותר מורכבת, כך הארגון פחות "מסודר" ונדרשת בו יותר שליטה כדי להחזיר אותו לסדר.
שליטה ובקרה הן לא בהכרח דבר רע.
אבל חשוב להיות ערים למחיר שהארגון משלם כדי לשמור על הסדר "הטוב".
לפעמים שליטה ובקרה הם מה שנדרש כדי שהארגון יצליח.
אבל לפעמים הן רק שריד שנשאר מתקופה שארגונים היו באמת דומים למכונות.
ארגונים מודרניים דומים יותר לאורגניזם חי מאשר למכונה.
להמשיך לנסות לנהל אותם כמו מכונות זה קצת כמו לנסות לאלף חתול...
