נפתח בסיפור לא מעניין במיוחד של אופיר.
********
אני לא ישן טוב בטיסות.
לא נרדם.
למעשה בטיסות קצרות אני לא ישן כלל – גם אם הן בשעות הלילה.
העובדה הזו, שהיא די מעצבנת כשלעצמה, הופכת לתסכול עמוק נוכח הכישרון של אישתי להירדם על המושב עוד לפני שאני מספיק לחגור את עצמי.
לפני כמה שנים, נפל לי אסימון בהקשר הזה.
הבנתי שאני סובל מחרדת טיסה קלה.
אני אמנם לא חושש מטיסות ובדרך כלל מחשבה על טיסה לחו"ל מעלה בי רגשות מאוד חיוביים. אבל כנראה שיש אצלי איזה אלמנט חרד בזמן שאני באויר, שבגללו אני לא מספיק רגוע כדי להירדם.
עד כאן הסיפור.
********
למה טרחנו להביא אותו?
שאלה נהדרת!
הוא עלה ביננו כשניתחנו סיטואציה ארגונית שנתקלנו בה אצל לקוח.
ככל שחפרנו בזה, הבנו שיש פה אנלוגיה טובה לפוזיציה ניהולית שאנחנו מוצאים בלא מעט שיחות שאנחנו מקיימים בארגונים שאנחנו מלווים.
נסביר.
כמו אותה חרדת טיסה קלה שנמצאת ברקע, כשאנחנו באים לעבודה בבוקר אנחנו עסוקים בכל הדברים שעלינו לעשותבאותו יום, ובכל זאת, לפעמים יש שם משהו שנמצא מתחת לרמת התודעה שלנו שמעיק בצורה כזו שמצד אחד היא לא יוצרת דרמה אבל מצד שני מקשה עלינו להיות רגועים.
ואתם יודעות מה?
להיות רגועים זה לא מספיק.
אנחנו צריכים גם להנות בעבודה.
גילינו שהקושי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח, קשור באופן כזה או אחר ל issues שיש לנו עם עמדת המנהיגות שלנו
אנחנו לא מדברים על מקרים קיצוניים של בעיות תפקודיות אלא על מנהלות ומנהלים שעושים עבודה טובה אבל משהו מונע מהם להתמסר לפוזיציה המנהיגותית באופן מלא.
בחלק גדול מהמקרים שיוצא לנו להחשף אליהם, הקושי הזו קשור בצורה זו או אחרת להיות בעמדה של סמכות כלפי אחרים.
}
בסוגרים נזכיר את אנג'לס אריאן, חוקרת של תרבויות ילידיות, שאנחנו משתמשים ברעיונות שלה בתכניות של CoLeague.
אריאן מזהה ארבעה ארכיטיפים, ארבעה אבות טיפוס קדמונים שספוגים באישיותנו עד היום.
אחד מהם הוא ה warrior – הלוחם או הלוחמת, מה שבתרבות המערבית נהוג לכנות מנהיג/ה.
לא נכנס למאפיינים של אותו ה warrior, רק נאמר שכאשר ה warrior נמצא בצד המוצל שלו, כלומר, כשהוא או היא, לא לוקחים בעלות מלאה על התפקיד שלהם כמנהיגים ומנהיגות, אזי הם עשויים ועשויות לפתח דפוסים של:
1. מרדנות
2. סוגיות עם סמכות
3. חוסר נראות
סגור סוגריים.
{
יש כאלה שה issues שלהם עם הסמכות יהיו סביב קושי לקבל סמכות של אחרים ונטיה להיות כל הזמן במאבק כדי להוכיח שהם בעלי הכח (מאבקי הכח האלה יכולים לקבל גוון של fight או של flight, מלחמה או הימנעות). החוויה של להיות נתונים לכח של אדם אחד מעוררת בהם תחושה של איבוד שליטה, הקטנה וחוסר משמעות ולכן, ואת זה חשוב להבין, מאבקי הכח שלהם שמהצד נתפסים כ"אגו" מנופח, עבורם הם ממש צורך קיומי – המאבק שלהם בסמכות הוא מאבק על תחושת החופש והעצמאות שלהם.
מהכיוון השני, יש כאלה שהקושי שלהם יהיה דווקא כשהם אלו שנמצאים ונמצאות בעמדה של סמכות מול אחרים – הם לא ירגישו בנוח עם הכח שיש להם כלפי מי שכפופים וכפופות לסמכות שלהם.
הכח שיש בידיהם מפחיד אותם.
כח נתפס אצלם כמשהו שיכול להרוס, משהו מסוכן.
הםן מדמיינים משוואה שבה אם הם בצד החזק אז בהכרח יש מישהו בצד החלש וככל שהפוזיציה שלהם יותר חזקה, כך הצד השני יותר חלש.
כמובן שזו טעות ואין באמת משוואה כזו.
והרבה פעמים הם גם יודעים ויודעות את זה.
אבל כמו בהרבה דברים בחיים, יש את מה שאנחנו יודעים ואת מה שאנחנו מרגישים.
והפער הזה הוא בדיוק הפער שפתחנו בו, זה שמפריע להרדם בטיסה.
יש לא מעט מנהלים ומנהלות טובים, כאלה שבדרך כלל זוכים להערכה מהסביבה, ובכל זאת הם חשים שכשהם בתפקיד משהו לא משוחרר, לא רגוע עד הסוף.
זה אולי נשמע כמו משהו שולי אבל זה לגמרי לא.
יש לזה השפעה על איכות החיים המקצועיים של אותם מנהלים ומנהלות ולעיתים (בעיקר בתקופות משבר) זה גורם להם לתהות אם ניהול הוא באמת האופציה הנכונה עבורם.
מה עושים?
צריך לנסות להבין את מקורות היחס לכח ולסמכות, על אילו חוויות מעצבות הם נשענים ומה המטען הרגשי שתחושת הכח והסמכות נושאת.
הרבה פעמים התפיסה שלנו על כח וסמכות התעצבה בשלבים מאוד מוקדמים של חיינו סביב סיטואציות שבהן חווינו כח וסמכות בצורה מסויימת.
יש כוכבים שאנחנו רואים בשמיים שאנחנו יודעים לומר שאינם קיימים עוד.
בגלל מרחקם הרב מכדור הארץ, האור שיצא מהם לפני שהם הפסיקו להתקיים, מגיע אלינו רק עכשיו. אנחנו צופים בהם והם נראים לנו מוחשיים לגמרי עד שקשה לנו לתפוס שמה שאנחנו רואים לא קיים באמת.
מתעתע.
באותו אופן, חוויות מסיטואציות מוקדמות בחיינו, סיטואציות שכבר לא מתקיימות הרבה מאוד שנים, משפיעות על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות בהיותנו בוגרים.
זה לא קל, ממש לא אבל כדי לצמוח כבני אדם וכמנהלים אנחנו צריכים צריך ללמוד להיפרד לאט לאט מהתפיסות האלה.
להפנים שהכוכב כבר לא קיים. ויש לנו את היכולת ובעיקר הרשות לבחור בעצמנו איך לעצב את התפיסות שלנו.
