אנחנו חיים בתקופה מאוד 'ערה' מבחינה פוליטית.
הכל פוליטי.
הכל מאוד רגיש פוליטית.
ומה שמעניין הוא שככל שהמציאות נהיית יותר מורכבת, ככה הפוליטיקה מצמצמת אותה לחלוקה יותר צרה ויותר שיטחית.
אתה ימין או שמאל.
את איתנו או נגדנו.
אגב, למה הימין הוא ימין והשמאל שמאל?
כלומר, מי חילק את הצדדים?
מתי החליטו שהדעות האלה שייכות לימין והאחרות שייכות לשמאל?
האמת שההסבר לכך הוא די שרירותי והוא בן יותר מ 200 שנים.
בניסיון להתגבר על המשבר הכלכלי שפקד את צרפת בסוף המאה ה 18, נאלץ לואי ה 16 להסכים להקמת של מועצה מחוקקת.
המועצה יצגה את שלושת המעמדות: האצולה, הכנסיה ואת פשוטי העם.
סדר הישיבה באסיפה היה כזה שמצד ימין ליושב ראש ישבו נציגי המפלגות השמרניות שצידדו בהמשך שלטונו של המלך ובצד שמאל ישבו אלו שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים רדיקליים במבני הכח של צרפת.
ללואי ה 16 זה לא עזר, הנ"ל איבד את ראשו במהלך האירועים שקיבלו את השם 'המהפכה הצרפתית'. ואנחנו נשארנו עם החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה שנשמרת עד היום.
המפלגות שנחשבות יותר שמרניות נקראות ימין ואילו אלו שנחשבות ליותר פרוגרסיביות נקראות שמאל.
אניווייז, כמו שהבנתם היום אנחנו בענייני פוליטיקה.
פוליטיקה ארגונית כמובן.
למרות השם הרע שיצא למונח פוליטיקה ארגונית, אנחנו דווקא די אוהבים אותו.
כשאנחנו מדברים על פוליטיקה אנחנו מתכוונים באופן כללי למסגרת לקידום רעיונות, מטרות ושאיפות למען הציבור בתוך מערכת של כללים וחוקים שנועדו להסדיר את התהליך הזה (זו הגדרה שהמצאנו ולא בטוח שהיא מדוייקת במאה אחוז אבל היא מספיק טובה לדיון שלנו).
זה נכון לפוליטיקה ברמה הלאומית וזה נכון גם לפוליטיקה ברמה הארגונית.
למה יצא לפוליטיקה מוניטין כל כך שלילי?
אולי כי יותר מדי פעמים פוליטיקאים ופוליטיקאיות ניצלו את המסגרת הציבורית כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם.
ואולי גם כי לא פעם זה נעשה בתחום האפור בואכה שחור ובכל זאת הם לא נענשו והמשיכו לעסוק בתפקיד גם אחרי שנתפסו בקלקלתם.
אבל לדעתנו הסיבה העמוקה יותר קשורה לזה שבדרך כלל הפוליטיקה היא זירה של מאבקי כח, עטירת ציניות ונעדרת אמפטיה וחמלה (בהכללה כמובן).
מי שעוסקים ועוסקות במקצוע הזה נתפסים כחסרי נאמנות ויושרה, שמסוגלים להפר בריתות באותה מהירות שבה הם יחתתמו על חדשות.
בסוגריים נאמר שזה תמיד מצחיק אותנו כשאומרים לנו כשאנחנו נכנסים לעבודה עם ארגון חדש – "אצלנו בארגון אין פוליטיקה".
חברות וחברים – אין דבר כזה.
ארגון בלי פוליטיקה הוא ארגון חסר חיים, זה ארגון בלי רצון לקדם שום אג'נדה.
להיפך – אנחנו רוצים ארגון עם הרבה פוליטיקה.
כמובן שאנחנו מבינים שכשאומרים לנו "אין אצלנו פוליטיקה" הכוונה היא שאין את המרכיב הנכלולי של הפוליטיקה, את המרכיב הלא אותנטי ולא ישר, את החלק של העמדת הצרכים האישיים לפני הציבוריים.
גם בקשר לזה, אנחנו חייבים לומר שיש לנו לא פעם סקפטיות – אבל זה נכון שיש ארגונים שבהם השימוש במרכיבים הפחות יפים של הפוליטיקה הוא פחות שכיח.
סגור סוגריים.
אז איך באה לידי ביטוי פוליטיקה ארגונית?
בואו ניקח לדוגמא צוות הנהלה של חברה דימיונית כלשהיא.
החברה הדמיונית שלנו סובלת מבעיות ב delivery שלה, הארגון לא עומד בחלק ניכר מהיעדים שלו.
עכשיו, נדמיין שיש בחברה הזו חבר הנהלה, ונאמר שקוראים לו שמוליק, ונאמר גם ששמוליק חושב ששורש הבעיה בתהליך ה delivery קשור לזה שצוותים מרכזיים בתהליך לא מסונכרנים ולא פועלים בתיאום כפי שנדרש.
שמוליק רוצה לשכנע את חברי ההנהלה שמה שיפתור את הבעיה זה שכל הצוותים האלה ינוהלו תחת מנהל אחד ושלאותו מנהל קוראים שמוליק.
זה השלב בו שמוליק צריך לעשות פוליטיקה.
זוכרים את ההגדרה של פוליטיקה?
מסגרת לקידום רעיונות, מטרות ושאיפות למען הארגון בתוך מערכת של כללים וחוקים שנועדו להסדיר את התהליך הזה (החלפנו את המילה ציבור במילה ארגון שיותר רלוונטית לפוליטיקה ארגונית) השאלה היא האם הפוליטיקה של שמוליק תהיה פוליטיקה מקדמת, כלומר פוליטיקה שמקדמת את מטרות הארגון גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
איך נדע?
השאלה הראשונה שצריך לשאול היא האם האינטרס של שמוליק הוא אישי או מערכתי.
שמוליק דואג לעצמו או לחברה?
הוא מונע מניסיון לצבור יותר כח אישי או מתוך ניסיון להיטיב עם הארגון ומתוך רצון לפתור את בעית ה delivery?
אגב, אם יש לו אינטרס אישי זו לא בהכרח בעיה. זה בסדר גמור אם האינטרס הארגוני מתלכד עם האינטרס האישי – זה רק מסבך קצת את המצב כי אז שמוליק צריך לברר לעצמו בצורה כנה שמה שהוא מציע אכן מתאים לאינטרס של החברה וזה לא רק עלה תאנה לרצון שלו לקדם את עצמו.
השאלה השניה שצריך לשאול כדי להבין אם מדובר בפוליטיקה מקדמת היא האם שמוליק מיודענו מכיר (את ו)באינטרסים של שאר בעלי העניין שמעורבים בסיפור.
גם אם ההצעה של שמוליק אכן טובה לחברה, יכול להיות שהיא לא תרד בקלות בגרון לחלק מהקולגות שלו. ההצעה של שמוליק יוצרת התלכדות של האינטרס האישי שלו ושל האינטרס של הארגון, אבל באותה עת היא מביאה לזה שעבור חלק מהקולגות שלו היא יוצרת דווקא פיצול בין האינטרס האישי והארגוני. אם שמוליק רוצה להעביר אליו תחומי אחריות שנמצאים כרגע אצל חברי הנהלה אחרים, מאוד יכול להיות שהם יחושו פגועים ברמה האישית גם אם יבינו שזה נכון מבחינה ארגונית. זו שאלה קריטית כי היא תכתיב את האופן שבו הוא יתנהל.
אפשרות אחת היא שששמוליק שלנו יבחר להתעלם מהקושי של הקולגות שלו ויצליח לגרום להחלטה להתקבל למרות דעתם
או
האפשרות האחרת היא שהוא יבין את הקושי של הקולגות שלו ויתמודד איתו הזה בצורה ישירה וכנה.
הוא יצטרך לשכנע אנשים, שהם לא הוא בעצמו, לקבל את דעתו למרות שיש מצב שהם יפגעו מזה.
זה יצליח רק אם יהיו לו איתם יחסים שמבוססים על אמון.
זה נכון ששמוליק עשוי להצליח לשכנע אותם גם בעזרת לחיצה על נקודות מסוימות, זיהוי של האינטרס שמפעיל אותם ורקימת בריתות של אינטרסים אישיים. אבל זו לא תהיה פוליטיקה מקדמת.
פוליטיקה ארגונית שמקדמת את הארגון מבוססת על אמון.
השאלה השלישית שצריכה להישאל כדי להבין האם מדובר בפוליטיקה מקדמת היא מה שמוליק יעשה כדי להביא להחלטה שהוא מאמין בה. שמוליק לא יצליח לקדם את מה שהוא מאמין בו ללא הבנה של איך המערכת עובדת.
שמוליק כנראה מכיר את המבנה הארגוני הפורמלי. השאלה היא האם הוא יודע מי הם אנשי המפתח בתהליך שהוא רוצה להשפיע עליו? האם הוא מודע למבנה של הרשת הארגונית? האם הוא מכיר את האסטרטגיה הניהולית של הארגון? האם הוא מודע ליחסי הכח הפורמלים ובעיקר הלא פורמליים בהנהלה?
כל אלו ועוד יצטרכו את ההתייחסות שלו להיות מסוגל להניע את המערכת לכיוון שהוא מעוניין בו.
עכשיו בואו ננסה למדל הסיפור של שמוליק.
מה היה לנו שם?
מה הופך פוליטיקה לפוליטיקה מקדמת?
1.האינטרס האישי לא משבש את ראיית האינטרס הארגוני
2.יחסי אמון עם הגורמים המעורבים בעניין
3.הבנה עמוקה של הדינמיקה ויחסי הכוחות בארגון
בכל אחת מהנקודות האלו, שמוליק (וכל אחד ואחת מאיתנו) יכולים לבחור בין פוליטיקה מקדמת ובין פוליטיקה כמו זו שהפכה את המושג פוליטיקה לדבר בזוי.
כמו הרבה תהליכים אישיים, לחלקנו התהליך הזה עובד בצורה יותר טיבעית בלי להשקיע בו יותר מדי אנרגיה ועבור חלקנו זה דורש לצאת לגמרי מאיזור הנוחות.
בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על 'אינטילגנציה פוליטית' – כלומר על היכולת להיות "חיה" פוליטית במובן הטוב של המילה.
כי בסוף אחרי כל המודלים והתאוריות המילה שמייצגת את המושג פוליטיקה בצורה הכי חדה היא – Impact.
פוליטיקה היא בסופו של דבר דרך לייצר השפעה.
ולכן, עבור מי שהם חברים וחברות בהנהלה (ומנהלים בכלל) – פוליטיקה ארגונית היא לא משהו שאפשר לדחות או לוותר עליו.
להגיד אני לא עושה פוליטיקה, זה להגיד אני לא רוצה להשפיע.
והאמת שתכלס, כולם עושים את זה, בין אם הם קוראים לזה פוליטיקה או בשם אחר – וזה בסדר גמור. לכן המושג 'אינטליגנציה פוליטית' כל כך אהוב עלינו.
זה ביטוי שמזמין אותנו לעבוד עליו, לחקור כמה הוא מפותח אצלנו ואיך אפשר לעשות בו תנועה של התפתחות שגם תהיה מיטיבה לארגון וגם תרחיב את גבולות ה Impact שלנו.
מוזמנים לנסות בבית,
הדר ואופיר
