לנהל את הגבול

יש רגעים בשנה שבהם משהו בנוף, באור או באוויר מחזיר אותנו פתאום למחשבות על גבולות.

זה יכול להיות פרח עונתי שמופיע בלי אזהרה, או סתם תחושת מעבר בין תקופות.

החצב, למשל.

תמיד מדהים לראות איך בשיא העונה היבשה, עוד לפני שטיפת גשם אחת ליחלחה את הקרקע, הוא עולה וצומח ופורח – כאילו קורא תיגר על המוסכמות של הטבע.

בבית הספר הסבירו לנו שהוא מוציא שורשים עמוקים כל כך וקשה לעקור אותו, לכן הוא משמש לתיחום של גבולות בין שטחים.

קצת מוזר, לא?

איך צמח שרוב השנה לא נראה בכלל על פני האדמה יכול לשמש כסימן גבול. כשאמרו את אותו הדבר על הצבר, זה נשמע יותר אמין. אפשר לראות איך הצבר הגדול והקוצני, שלא נעלם ליותר מעשרה חודשים בשנה, יכול להיות שוטר גבולות. מצד שני – מי אמר שגבולות תמיד זקוקים לשמירה?

גבולות.

בעולם הארגוני, המילה גבול משמשת בדרך כלל במשמעות של border, קו שאסור לחצות. אחת המטאפורות הארגוניות הקלסיות היא הגבול שבין תחומי האחריות והתפקידים של אנשים או מחלקות שונות.

מכירים את זה שמישהו נכנס לתפקיד חדש, ואמור לרשת תחום אחריות ממישהו אחר? אבל הבנאדם הקודם לא באמת עוזב – הוא ממשיך להתערב, להחליט, להיכנס לפרטים. והתחושה? דריכה על האצבעות. כלומר, שיש ביניהם גבול – והוא נחצה.

הניהול הקלסי, שמאוד מוטרד מהמצב שבו דברים נופלים בין הכיסאות, אבל גם חרד מאוד לדריכה על אצבעות, עסוק מאוד בשאלות של roles and responsibilities, הגדרות של תחומי אחריות, RACI ועוד מושגים וטכניקות מהז’אנר הזה.

אנחנו חושבים שסה"כ זה חיובי שאנשים ידעו מהו תחום האחריות שלהם, ידעו מה מצופה ומה לא מצופה מהם, ושיגדירו ממשקים ברורים עד כמה שניתן עם השותפים שלהם לעשייה.

איפה מתחילה הבעיה?

הבעיה היא שמאחורי הדיונים על הגדרת תחומי האחריות עומדת משאלה – שלא לומר פנטזיה – שתחומי האחריות שיוגדרו יהיו קבועים וברורים מעתה ועד הודעה חדשה. אם תרצו – שאפשר יהיה לשתול ביניהם חצבים (או צברים, תלוי בסגנון שלכם).

מאיפה נובעת השאיפה הזו? לפעמים היא קשורה למשאלה שהמערכת תעבוד כמו מכונה משומנת, שאפשר יהיה להגדיר לה פעם אחת איך לעבוד והיא כבר תדע לשכפל את זה בלי הפסקה (עסקנו פה כבר במטאפורה - פנטזיה הזו). לפעמים זה קשור לרצון שלנו לוודא שלא ידרכו לנו על האצבעות – במובן הזה, דיון RACI הוא המקבילה האנושית למנהגם של כלבים ובעלי חיים אחרים להשתין סביב הטריטוריה שלהם. ולפעמים היא שייכת למחוזות הקושי בשינויים ובהזזת הגבינה.

ולכן לא פלא שבהרבה מקרים המטאפורה המארגנת של יחסים בין אנשים ויחידות ארגוניות שונות היא גבול.

מה עולה לנו לראש כשאנחנו חושבים על גבול? גבול הוא מושג שאנחנו מכירים היטב מהעולם המדיני. מה שמפריד בין מדינות הוא גבול.

איך מזיזים גבול?

לרוב – במלחמה.

ומי שחוצה את הגבול נמצא לא פעם מעבר לקווי האויב.

גבולות המדינה קשורים גם לזהות ולהיסטוריה שלה – ולכן מדינות תהיינה מוכנות להילחם ולשלם מחיר רב כדי לשמור על הגבולות שלהן במקומם.

הרבה פעמים כשאנחנו מדברים על גבולות בסיטואציות ארגוניות, אנחנו טוענים לתוכן את המשמעויות האלו.

}

בסוגריים נאמר שאולי היה טוב אם היינו מוצאים חלופה עברית למילה boundary שהיא לא "גבול".

באנגלית ל־border ו ־boundary יש משמעויות קצת שונות.

Border משמשת בעיקר במשמעות של הפרדה ברורה בין אלמנטים מובחנים מאוד, ואילו boundary מתייחס לחלוקה שלא בהכרח ניתן לסמן בקווים ברורים.

סגור סוגריים.

{

כשמדברים על ארגונים – על גבולות לא צריך להגן - גבולות צריך לנהל.

הגבולות הארגוניים לא נועדו להפריד – הם נועדו להקל ולייעל את העבודה. אבל הם לא יכולים להיות סטטיים.

להיפך.

הם חייבים להיות דינמיים ולנוע כל הזמן לפי הצרכים והמצבים השונים.

ניתן – וגם חשוב – להגדיר אותם.

אבל לא כאירוע חד־פעמי, אלא כמשהו שמצריך דיאלוג ועדכון מתמשך.

כשמישהו "דורך לכם על האצבעות" הוא לא בהכרח פותח במלחמה כדי לשנות את מיקום הגבול.

יכול להיות שהגדרת גבולות הגזרה המקורית לא מתאימה לו בסיטואציה הנוכחית.

לפני שאתם מגייסים את המילואים כדי להגן על הגבולות – אפשר לדבר.

אפשר להבין למה הצד השני חושב שיש מקום להתנהלות שונה ממה שהוגדר.

כדי שזה יצליח, צריך שיהיה אפשר לדבר על הנושאים האלה.

לכן כשמגדירים גבולות גזרה, ממשקים או תהליכים – לא פחות חשוב, באותה נשימה להגדיר איך לנהל את התנועה של הגבול, כדי שהוא יהיה מספיק גמיש ולא יוביל לקרבות ומלחמות מיותרות.