top of page

הרשמה לניוזלטר של CoLeague

לשתות מיץ אומץ



לי קואן יו נחשב בסינגפור לאבי האומה.

הוא הוביל אותה ממדינה נחשלת, שזכתה בעצמאות בגלל טעות בשיקול דעת, למדינה משגשגת ובעלת כח כלכלי משמעותי.

הוא היה מעריץ גדול של ישראל ושאף לחקות אותה – חוץ מהעניין הזה של דמוקרטיה וחופש ביטוי. הוא חשב שזה פחות יתאים לאוכלוסיה המקומית. אבל עם הזמן גם הוא הבין, שלפחות למראית עין, יהיה נכון לתת לאזרחים והאזרחיות שלו את התחושה שהם חופשיים להתבטא. באופן הדרגתי הוא איפשר לאופוזיציה לקיים מרחבים מוגבלים שבהם היה ניתן לבקר את השלטון.

איך נראים מרחבים מוגבלים בסינגפור?

קבלו דוגמא.

בשנת 2000 המדינה הקצתה speaker corner באחד הפארקים – משהו בסגנון הייד פארק בלונדון.

טוב, לא בדיוק.

לא ממש הייד פארק.

מי שרצה לדבר היה צריך לקבל אישור מהמשטרה המקומית,

מספר האנשים בקהל היה מוגבל,

אסור היה להם להשתמש בציוד הגברה מכל סוג,

נושאים רבים היו מחוץ לתחום ואסור היה לדבר עליהם,

והשיא... מעל הדובר היה מיקרופון שהקליט את דבריו

ובצד היה שלט שאמר שהדברים שיאמרו מוקלטים ועשויים לשמש כראיה נגד הדובר במידה ויוחלט להגיד נגדו כתב אישום.

לחשוב על הדובר המסכן שיודע שכל מה שהוא אומר עשוי ו... ישמש נגדו בבוא העת.


אולי תופתעו אבל הדברים לא נאמרים בהקשר של המציאות הפוליטית בישראל בשנתיים האחרונות.

אנחנו מביאים את הדברים כי לא פעם יוצא לנו להחשף לפער שבין המחשבה של מנהלים ומנהלות על כמה שהארגון שלהםן פתוח ומזמין ביקורת פנימית ובין מה שאנחנו שומעים כשאנחנו משוחחים עם עובדים ועובדות בארגון.

הפער הזה קיים גם ברמה הארגונית וגם ברמה האישית.

ההנהלה הבכירה בטוחה שהיא יודעת בדיוק מה קורה בחברה, היא בטוחה שההצהרות על הדלת הפתוחה של חברי וחברות ההנהלה מאפשרת לכל הקולות להישמע.

כשאנחנו מציבים בפני ההנהלה את המראה על כך שיש דברים שהם לא שומעים ולא יודעים – יש כמה תגובות אופייניות.

תגובה אחת היא התנגדות.

לא יכול להיות.

התגובה הזו מגובה בעובדות: 

עובדה שיש כאלה שמבקרים ומבקרות את ההנהלה וגם את המנהל או המנהלת האישית בלי לפחד ובלי לדפוק חשבון.

עובדה שמי שהעבירו ביקורת בעבר על החברה מעולם לא נפגעו ולא שילמו מחיר על זה – אז למה שמישהו ירגיש לא נח לדבר?

קשה להתווכח עם עובדות.

ולכן האינפורמציה שאנחנו מביאים על כך שיש דברים שלא מדוברים וכאילו "אסור" לדבר עליהם, או שיש אנשים שלא חשים וחשות נח לדבר, מקבלת מיד הסברים ופרשנויות שמוציאה מהם את העוקץ ומעקרת את חשיבותם.

תגובה נוספת היא אכזבה ואפילו פגיעה אישית.

זו תגובה מותאמת שכן, אותם מנהלות ומנהלים באמת מתכוונים לכך כשהם אומרים שהדלת שלהם פתוחה. הכוונה שלהם אותנטית וממילא גם התגובה היא כזו.

אז מה הסיפור?

למה זה קורה שוב ושוב ושוב?

למה אנשים לא מרגישים באמת נח לדבר?

}

בסוגריים נאמר שזה לא כל האנשים – תמיד יש את אלה שיגידו את מה שהם חושבים וחושבות בלי פילטרים ובלי עכבות.

עכשיו שימו לב, ככל שאותם נביאי זעם יהיו בוטים ובולטים יותר, כך אפשר שהם מסתירים יותר קולות שלא נשמעים בארגון. דווקא בגלל הקושי לומר דברים מסויימים תיווצר הדינמיקה שתגרום לאלו "שלא דופקים חשבון" להתמקם בתפקיד הקוטר הסדרתי או מבקרת המדינה. הקול הרם שלהם יוצר אשליה של חופש ביטוי בעוד שבמציאות הוא מעיד בדיוק על ההיפך הגמור.

סגור סוגריים.

{

אז אם כן, למה אנשים לא מרגישים באמת נח לדבר?

הסיבות לזה רבות ומוגוונות.

נתמקד בעניין אחד.

אומץ.


נתחיל מהסוף.

הדרך הפשוטה ביותר לדעת עד כמה העובדים והעובדות בארגון חשים וחשות בנח לדבר היא פשוט לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו חשים נח לדבר איתם.


ולחדשות בהרחבה:

בתוך הארגון יש מערכת מסחר שלמה שסוחרת במידע. חלקו חשוב יותר וחלקו פחות.

במסחר, כמו במסחר, צריך לתת כדי לקבל. בשוליים אולי יהיו סוחרים ממולחים יותר ופחות אבל במיינסטרים הכלל הבסיסי הזה עובד.

רוצים שלעובדים ולעובדות יהיה מספיק אומץ כדי להיות פתוחים אתכם? תתחילו בלעשות אותו דבר איתם.

ככל שהמנהלים והמנהלות יגלו יותר אומץ ויקחו יותר סיכון באינפורמציה שהם יחשפו (אישית או ארגונית), כך יגדל הביטחון של העובדות והעובדים לחקות אותם.

אני לא מכיר ארגונים והנהלות שפועלים בשקיפות מלאה לגמרי. זה דבר נדיר ביותר וטוב שכך.

אבל משום מה עם השנים התפתחה התפיסה לפיה אחד מתפקידי המנהל הוא להיות buffer שמגן על העובדים.

לא ברור בדיוק על מה הוא מגן ולמה צריך את ההגנה הזאת - אבל מה שאותם מנהלים שוכחים זה שלכל buffer יש שני צדדים. כשאתה שומר על העובדים שלך בעזרת הסתרת מידע - זה מה שהם יעשו לך. יש להם סנסורים רגישים ושהם מבינים בסאב טקסט שהסתרה היא ההגנה הטובה ביותר - הם יאמצו את המודל הזה.


כך יוצא שבאופן פרדוקסלי דווקא ההנהלות מתנהגות כאילו הן אלו שזקוקות להגנה ובסופו של דבר הן אלו שמודרות מאינפורמציה משמעותית.


bottom of page