היום אנחנו משתמשים במונח 'אורגני' לייצג משהו חי, משהו שצומח ומתפתח. אורגניזם היא יצור חי ו organ הוא איבר של יצור חי. אלא שאותו שורש משמש אותנו גם לתאר ארגון - organization.
מתבקש לחשוב שהמילה 'organization' - שמתייחסת לציבור של אנשים התפתחה מתוך המילה 'organ' - שמתייחסת ליחידה האנושית הבסיסית של הארגון.
אבל למעשה התהליך היה הפוך.
במאה ה 17 כשהחלו להשתמש במונח 'organizm' לתיאור של יצורים חיים' המילה 'organization' כבר היתה קיימת.
התפיסה המדעית באותה תקופה היתה שגוף האדם פועל בצורה מאוד מסודרת, על פי כללים מאוד ברורים וכדי לשמור עליו הוא נדרש להיות בשיווי משקל.
לפי התפיסה הזו, מחלה היא יציאה מאיזון, ורפואה היא תהליך שנועד להחזיר את האיזון הזה.
מה שמעניין הוא שהמילה שהכי התאימה עבור מלומדי המאה ה 17 לתיאור הזה של היצור החי הושאלה מארגונים - שנתפסו גם הם כמערכות מסודרות.
במאות השנים שעברו מאז המדע והרפואה התפתחו מאוד ואנחנו יודעים הרבה יותר על אופן הפעולה של יצורים חיים.
הגוף שלנו אכן מאורגן בצורה מפוארת אבל מערכת ההפעלה שלו הרבה הרבה יותר מורכבת ממה שחשבו עליה כשהשם שלה הושאל ממילה שתכליתה סדר וארגון.
אלא שבניגוד להתפתחות המדעית העצומה שהושגה בקשר ליצורים חיים, בכל מה שנוגע לארגונים, אנחנו עדיין חושבים במידה רבה על אותה מערכת מאורגנת ומסודרת.
זו עובדה מפתיעה משתי סיבות:
אנחנו יודעים היום הרבה יותר על האופן שבו מערכות חברתיות עובדות. הפסיכולוגיה והסוציולוגיה שהתפתחו במאה וחמישים השנים האחרונות העניקו לנו כלים חשובים שמאפשרים לנו להבין הרבה יותר טוב את מערכת ההפעלה הארגונית.
החברה האנושית עצמה השתנתה בצורה דרמתית (בעיקר בעולם המערבי). הפער בין החברה שאנחנו חיים בה היום לזו שלפני 200-300 שנים הוא עצום. היות שארגונים תמיד היו חלק מהמערכת החברתית, טיבעי לצפות שהם יושפעו וישתנו כתוצאה מהשינויים בסביבה בה הם פועלים.
ארגונים במאה ה 21 הם יצורים מורכבים שפועלים בסביבה מאוד מורכבת. יש בה מקום לסדר וארגון אולם יחד עם זאת היא נדרשת לחופש ותנועה כדי להשתנות ולהתאים את עצמה למציאות הנזילה שסביבה.
הטענה שלנו ב-CoLeague היא שהתפקיד של המנהיגות בעת הזו היא לעבוד עם המורכבות הזו ולנווט בתוכה בחכמה ובאומץ.
בנקודה הזו חשוב להדגיש שעמדת המוצא שלנו היא לא אנרכיסטית. אנחנו לא מטיפים לכאוס ואנחנו לא מתנגדים לסדר.
הנקודה ממנה אנחנו מתבוננים על מנהיגות היא היכולת להוביל בתוך מורכבות.
העניין הוא שהמורכבות של החיים המודרניים (הארגוניים והאישיים) "דוחפת" אותנו לחפש כל הזמן סדר.
אנחנו מבקשים סדר כי הוא מבטיח סוג של פרדקטביליות וזה מוריד את רמת החרדה שהמורכבות טוענת בנו.
אנחנו מבקשים סדר מאוד סיבה - הסדר נוסך בנו תחושה של שליטה.
עכשיו האמת היא שגם הפרדקטביליות וגם תחושת השליטה הן אשליות - הן מנגנוני הגנה פסיכולוגיים ששומרים עלינו מהבלתי נסבלות של המורכבות ואי הודאות.
מנגנוני הגנה הם פיצ'ר פסיכולוגי חשוב שכשמו כן הוא, הוא נועד לשמור עלינו. אבל שום דבר לא בא בחינם - וגם למנגנוני הגנה האלה יש מחיר.
אחד המחירים של הרצון שלנו להיות בשליטה ולתכנן את העתיד הוא שאנחנו מנסים צהפוך את הארגון שלנו לדבר... ובכן... מאורגן.
זה אולי נשמע אבסורדי אבל זה לא מתאים. ארגונים לא יכולים לשגשג כשהם יותר מדי מאורגנים.
כדי לשגשג בתקופה של אי ודאות ומורכבות כל כך גדולים הארגון זקוק לחופש - הרבה חופש.
משום מה, אצל רובנו, חופש נתפס כמשהו שלא מתיישב עם סדר.
וזו אולי הנקודה המרכזית של המאמר הזה - סדר הוא לא שליטה וחופש הוא לא אנרכיה.
חופש ארגוני יכול לייצר סדר, אלא שזה סדר שאי אפשר לצפות אותו מראש ובטח שאי אפשר לשלוט בו.
זה סדר ארגוני שלעולם לא יתהווה אם מי שעומדים בראש הארגון לא יעיזו לוותר על מנגנוני ההגנה שלהם ועל השליטה במה שיקרה ואיך שזה יקרה.
כשאנחנו שבויים בקונספציה של הארגון המאורגן, אנחנו מגבילים את הארגון שלנו לסדר אחד ויחיד - הסדר שיושב אצלנו בין האזניים.
אם ניתן לו חופש, אולי לא נדע איך הארגון יתארגן, אבל אנחנו עשויים לגלות שהוא חשב על דרך הרבה יותר מוצלחת משלנו.
