top of page

הרשמה לניוזלטר של CoLeague

על שיבושים וברבורים שחורים

ברבור שחור הוא כינוי לתופעה שנחשבה ללא אפשרית (למשל ברבור בצבע שחור) עד הרגע שבו היא מתבררת בבת אחת כמציאותית מאוד (למשל ברבור בצבע שחור).

*ברבורים שחורים התגלו באוסטרליה במאה ה- 17 אחרי שעד אז לא היו מוכרים לעולם המערבי.




מי שאחראי לפריחה המודרנית של המונח ברבור שחור בהקשר הזה הוא נאסים ניקולאס טאלב, שכתב רב מכר בשם הזה.

טאלב, נוצרי לבנוני שמשפחתו נמלטה מלבנון בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה שם בשנות ה- 70, מתאר בהקדמה לספר איך המצב בלבנון, שהייתה עד אז מדינה יחסית מודרנית, חילונית ומערבית, החל להשתנות בעקבות השינויים הדמוגרפיים שהתרחשו בה. הוא מספר על קרובי משפחתו שנשארו בלבנון והמשיכו לספר (בעיקר לעצמם) על זה שהשינוי שקורה בחברה הלבנונית הוא זמני ובכל מקרה הוא מיצה את עצמו ויותר גרוע כבר לא יכול להיות.

ואז כן נהיה יותר גרוע.

ועוד יותר גרוע

ועוד יותר…


נאסים ניקולאס טאלב


טאלב מביא את הסיפור על משפחתו ועל המצב בלבנון בשנות השבעים כדוגמא לאירוע של שיבוש לא צפוי - ברבור שחור.

כדי להתמודד עם המציאות המשובשת אנחנו מכינים תוכניות מגירה להתמודדות. אבל על מה מבוססות התוכניות האלה?

הן מבוססות על מה שאנחנו יודעים, על הניסיון שלנו.

אלא שהניסיון הזה מתאים באותם מקרים שחוקי המשחק במציאות החדשה והמשובשת יהיו קרובים לחוקים שלפני השינוי. כשזה המצב, הניסיון שלנו עשוי בהחלט להואיל ולשרת אותנו.

אבל פעמים רבות המצב שונה.

הסיפור של טאלב (שהוא למעשה הסיפור המוכר על אותה צפרדע שמתבשלת לאט בסיר מים שהולך ומתחמם) מאיר לנו את הקושי האנושי "לתפוס" שינויים דרמתיים כשהם קורים בהדרגה.

 

אחת הסיבות לכך היא העובדה שמבחינה אבולוציונית המח שלנו ירד מהעצים רק אתמול והוא לא מותאם לקלוט את קצב השינויים המסחרר של התקופה שלנו. הנחת העבודה של המח היא שהעולם משתנה בקצב ליניארי. ומכיוון שבין אתמול להיום השינוי לא יכול להיות כל כך גדול, אז גם היום נעדיף לפתוח את אותן מגירות שבהן אנחנו מחזיקים את הכלים שעבדו לנו בעבר.

 

סיבה אחרת לתופעת הצפרדע המתבשלת לאיטה בסיר, היא שהאופי ההדרגתי והיחסית איטי של השינוי מאפשר לנו לעשות התאמות בנראטיב שאנחנו מגבשים בקשר למצב כך שיש לנו מספיק זמן לבנות לעצמנו ״תירוץ״ מספיק טוב כדי לא לפעול. 

 

בחלק אחר של הספר טאלב מספר את סיפורו של תרנגול הודו בימים שלפני חג ההודיה.

גיבור הסיפור מקבל כל יום מנת אוכל טובה על מנת שיגדל ויתפח.

עם כל יום שעובר הוא מתרגל למצב.

אם הוא היה בן אדם הוא היה מניח (על בסיס הניסיון שלו) שמה שהיה אתמול, כנראה שיקרה גם מחר.

הניסיון של התרנגול משרת אותו נאמנה עד שמגיע חג ההודיה ואז במכה אחת המציאות משתנה ובמקום לקבל עוד מנת אוכל הוא נשלח לאן שנשלחים כל תרנגולי הודו.

 

חשוב לשים לב להבחנה בין תרנגול ההודו והצפרדע.

אמנם הסיום של שני הסיפורים מתרחש באותו מקום - על צלחת של מישהו, אבל השיבוש שלהם שונה באופיו.

הצפרדע חווה שיבוש ארוך והדרגתי שבו בכל שלב יש לה זמן להתרגל למצב החדש ולכן היא לא פועלת כדי להתאים את עצמה לשינוי. לעומתה, השיבוש של תרנגול ההודו שלנו הוא מידי – פשוט אין לו את הזמן להתאים את עצמו לשינוי. 

אם במצב של של שיבוש איטי ומתהווה (הצפרדע המתבשלת) עוד הייתה הזדמנות להיערך לשינוי, במקרה של שינוי חד ומהיר (תרנגול ההודו), האפשרות הזו לא קיימת - אנחנו קמים יום אחד ומגלים שהמציאות פשוט השתנתה לנו מתחת לרגליים.

 

כשמשהו משתבש, כלומר כשמשהו לא מתנהג לפי הציפיות שהיו לנו לגביו, אנחנו יכולים או לנסות להתאים אותו בכוח למגירות הקיימות שכבר יש לנו או שאנחנו יכולים לבנות עבורו מגירות חדשות.

ברירת המחדל של רב האנשים, רב הזמן היא האפשרות הראשונה (מערכת 1 במושגים של כהנמן בספר ׳לחשוב מהר לחשוב לאט׳). זו התנהלות שהתפתחה ככל הנראה בגלל היתרונות ההישרדותיים שלה. 

אם אני רואה יצור שהולך על ארבע, יש לו פרווה מנוקדת ושיניים חדות אני מוצא מיד את המגירה המתאימה במח שכתוב עליה נמר.

מתוך המגירה אני שולף במהירות את פרוטוקול ההתנהגות במפגש עם נמר שכתוב בו מסוכן - לברוח.

אלא שכאמור, העניין עם שיבושים הוא שלפעמים הם מייצרים מצב שאין לו מגירה מתאימה ואם ננסה להשתמש בניסיון שצברנו נפעל בניגוד לכללי המשחק החדשים.

 

לסיכום נאמר שאנחנו יצורים שחושבים במסגרות קבועות וידועות מראש.

גם אם המציאות תמשיך להראות לנו באותות ובמופתים שהמסגרת שבחרנו לא מתאימה וצריך לבנות מגירה חדשה, הנטייה שלנו תהיה להמשיך לחשוב בתוך המסגרות הקיימות שייצרנו לעצמנו (יכול להיות שהמילה קונספציה עולה לכם בראש עכשיו).

אלא שהמציאות הולכת ומשתבשת בקצב הולך וגובר, מה שלמעשה דורש מאיתנו להיות מסוגלים לבנות מסגרות חשיבתיות חדשות כל הזמן וזה לא דבר פשוט ואפילו לא טיבעי לרובנו.


דרך אחת להתמודד עם הצורך לבנות מסגרות חשיבה חדשות כל הזמן היא ללמוד לא להיקשר למסגרות הקיימות, לדעת לוותר עליהן מהר, לא להיאחז במה השעבד בעבר אלא להיפרד ולבנות משהו חדש במקומו.

לחלק מאיתנו זה יבוא יותר בקלות ולחלק זו תהיה קריעת ים סוף - כך או אחרת, אחד הפיצ'רים המנהיגותיים החשובים למי שמובילים ארגונים בעת הזו הוא היכולת לשחרר אחיזה בהנחות ותפיסות קודמות.

האג'יליות של הארגון תלויה בגמישות של מי שמובילים אותו.

והדרך לגמישות של המנהיג או המנהיגה מתחילה ביכולת שלהם לבחון מחדש באומץ ויושר את ההנחות והתפיסות שדרכן הם רואים את המציאות.


אחד המושגים החשובים והאהובים עלינו ב- CoLeague בהקשר של יצירת מסגרות חשיבה חדשות הוא הביטוי UnLearning, לו הקדשנו מאמר משל עצמו.


bottom of page