
אשורבניפל היה המלך האשורי הגדול האחרון (669-631 לפני הספירה). הוא שלט על בבל, עילם ואפילו על מצריים. באופן חריג למלך באותם הימים, הוא ידע קרוא וכתוב והשאיר אחריו ספריה גדולה בעלת ערך היסטורי ומדעי רב. בין היתר, הספריה של אשורבניפל מאפשרת לנו הצצה לתהליך קבלת ההחלטות של מנהיגי העולם הקדום. כאשר מלך או מנהיג רצה לקבל החלטה חשובה הוא פנה למומחים שהתמחו בחיזוי העתיד.
איך הם עשו את זה?
היו שלל טכניקות.
אחת המקובלות, שעדויות עליהם נמצאו בספריה של מיודענו, האדון אשורבניפל, היתה לקרא בכבד של בהמה. סימנים מיוחדים שנמצאו על הכבד של הבמה המסכנה (לרב כבש), איפשרו למומחים לחזות את העתיד ולהמליץ למלך על הצעדים שעליו לנקוט. בספריה המדוברת נמצאו תיאור של אלפי סימנים שונים של מצב הכבד ששימשו את המומחים כדי לחזות את העתיד.
נשמע מוזר?
בצדק.
אנחנו חיים בעידן שמקדש איסוף נתונים וקבלת החלטות מבוססי מידע – data driven decision making. אנחנו לא יכולים להבין את הקשר בין מצב הכבד של בהמה רנדומלית לבין מה שיקרה בעתיד. אבל אנחנו בהחלט כן מבינים את הקשר בין נתונים שאספנו מהמציאות בעבר אל מה שעשוי לקרות בעתיד.
הגיוני.
האמנם?
אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא יצורים רציונלים כמו שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו.
הרבה פעמים ההחלטות שלנו מתקבלות על בסיס אינטואיציה – יש כאלה שזה סגנון קבלת ההחלטות העיקרי שלהם.
{
בסוגריים נאמר שהמח שלנו עסוק כל הזמן בניסיון לחזות את העתיד ובקבלת החלטות שנגזרות מהחיזוי הזה.
הוא קולט מהחושים את מה שקורה בסביבה. את מה שהוא קולט הוא מכניס לקטגוריות מוכרות וכך הוא מסיק לגבי מה שעתיד להתרחש.
כשהעתיד הופך להווה, המח שלנו מעדכן את המודלים הקוגנטיביים שלו.
התהליך הזה קורה בכמה רמות במח – חלקן לא מודעות ומהירות, מה שאנחנו קוראים לו אינטואיציה.
מחקרים מראים שככל שיש לנו יותר ידע וניסיון בתחום מסויים, המודלים הקוגנטיביים שהמח בונה מורכבים יותר וכך ההחלטות האיטואטיביות שלנו משתפרות.
סגור סוגריים.
}
סגנונות שונים של קבלת החלטות היא מקור בלתי נדלה לקונפליקטים בין מנהלים ובתוך הנהלות.
יש כאלה שההחלטות הכי טובות שלהםן באות בשליפה ויש כאלה יקבלו החלטה רק אחרי תהליך בירור עמוק ויסודי.
יש כאלה שזקוקים לאישור עובדתי ותמיכה של נתונים כדי להחליט ויש כאלה שמספיקה להם התמונה הגדולה כדי לנוע קדימה עם ההחלטה ביד.
בשיחות שלנו עם מנהלות ומנהלים אנחנו שומעים לא מעט על הקושי שיש להם עם האופן שבו מתקבלות ההחלטות בארגון. לבעלי הנטיה להחלטות מהירות ואינטואיטיביות יש קושי עם תהליכים איטיים ומסורבלים שיביאו בסוף להחלטה שהם כבר ידעו עליה מראש. ואילו לבעלי הסגנון המחושב והרציונאלי, קשה עם מה שנתפס בעינהם כשליפות מהמותן ללא ביסוס והצדקה.
מסתבר שלמרות שבמח של כל אחד ואחת מאיתנו שני מנגנוני ההחלטה האלו מתקיימים יחד ומזינים זה את זה, במציאות קשה לנו לפעמים להכיל סגנון קבלת החלטות שונה משלנו. הקונפליקט מחריף כאשר לאחד הצדדים (או לשניהם) יש נטיה מובהקת לסגנון החלטה מסויים והוא מנסה לשכנע את הצד השני לאמץ את סגנון קבלת ההחלטות שלו.
זה כמובן אף פעם לא עובד.
אנחנו אומרים, הפוך גוטה, הפוך.
במקום לנסות לשכנע את הצד השני להשתנות, תנסו ללמוד ממנו.
במקום להתעצבן ולצבור תסכול מקבלת ההחלטות "המוזרה", תנסו לבוא סקרנים ולשאול שאלות, תנסו להיכנס לראש של הצד השני.
אתם יודעים מה? תבואו צנועים. אם למשל, למנכ"ל או למנכ"לית שלכם יש סגנון קבלת החלטות שונה מאוד משלכם, זה יהיה מאוד לא אפקטיבי לנסות לשכנע אותם לחשוב כמוכם. אבל אם תשהו לרגע את האגו ואת הרצון להיות צודקים ותגידו לעצמכם ש… "וואלה, הבחור עשה כמה דברים בחיים, אולי הדרך שהוא מקבל החלטות לא כל כך הזויה כמו שאני חושב. אולי גם לי יש מה ללמוד ממנו."
מי יודע, אולי תצליחו לאמן את החלקים הפחות מפותחים במח שלכם וכך תרחיבו את סל היכולות הקוגנטיביות שלכם.
ובכל מקרה, כדי לא לקחת סיכון - תמיד תחזיקו כבד של בהמה בהישג יד - שיהיה…