שמישהו ידליק את האור

ניסויי הות'ורן הם שם כולל לסדרה של ניסויים סוציולוגיים שנערכו בשנות ה 20 של המאה שעברה במפעל בשם הלא מפתיע... הות'ורן.

באחד הניסויים ביקשו לבדוק את השפעת התאורה על התפוקות של יחידה מסויימת במפעל.

בשלב הראשון של הניסוי בדקו מה קורה לתפוקות כשמעלים את רמת התאורה וגילו שהן עולות.

בשלב השני של הניסוי הורידו את רמת התאורה והתברר שהתפוקות של אותה יחידה... המשיכו לעלות.

התוצאות המפתיעות הובילו לחקירה עמוקה יותר של התופעה ומה שהתברר זה שהגורם לעליה בתפוקה של אותה יחידה לא היה קשור לתנאים הפיסיים אלא לזה שהם נבחרו מבין כל עובדי המפעל להיות חלק מהניסוי.

העובדה שדווקא הם נבחרו לשמש חלק מהניסוי וכן המעקב הצמוד של צוות הניסוי (מאוניברסיטת הרווארד) גרם לעובדות והעובדים של אותה יחידה להתמסר יותר לעבודה ולהגיע לביצועים גבוהים יותר.

הסיפור הזה הוא דוגמא נהדרת איך לעצם קיומו של ניסוי יש השפעה על מה שנלמד מתוצאותיו.

אגב, עבורנו, הקשר שבין ניסויים לבין ההבנה של המציאות הסובבת אותנו נראה לנו טיבעי ומובן מאליו.

אבל האמת היא שהדרישה להוכיח או להפריך רעיונות באמצעות ניסוי היא יחסית צעיר. בסה"כ בת 300-400 שנה בלבד.

עד כמה שזה נשמע מוזר, מי שעסק בעת העתיקה בפיתוח תאוריות על האופן שבו הטבע פועל, היה משוחרר מהצורך להוכיח אותן.

ולא רק זה, אם התאוריה עמדה בסתירה לתצפיות שנעשו בטבע, זה לא היה נחשב להפרכה של התאוריה – מכה קלה בכנף, במקרה הטוב.

מה שמוביל לאבחנה (החשובה, לדעתנו) בין תצפית וניסוי.

כשאנחנו עורכים ניסוי, אנחנו בדרך כלל מניחים תוצאות מצופות בהתאם לתזה שלנו על מה שקורה במציאות, אותה תזה שהניסוי אמור להוכיח או לסתור

(כן, כן, נכון, פה ושם במסגרת ניסויים כאלה התגלו פריצות דרך משמעותיות בתחומים שלא היו קשורים ישירות לניסוי, סרנדיפיטי, פניצלין וכו...).

תצפית לעומת זאת, היא התבוננות על המציאות כדי לגזור ממנה תובנה/ הסבר/ תחזית על מה שקורה או יקרה.

נשמע לכם כמו סוגיה תאורתית ולא רלוונטית?

תחשבו שוב.

המונח pilot וודאי מוכר לכם

זה מונח שהושאל מהזירה הטכנולוגית לזירה הארגונית/ תהליכית לטובת קבלת החלטות זהירה וחכמה יותר.

על השולחן מונחת הצעה לשינוי ארגוני או תהליכי משמעותי.

מצד אחד יש בה הבטחה לשיפור חיובי אבל מצד שני לא ברור אם זה יעבוד ואם כל ההנחות שצריכות להתקיים כדי שהיא תצליח באמת יקרו במציאות.

אז מה עושים?

בודקים.

ואיך אפשר לבדוק?

עושים pilot.

כלומר עושים ניסוי קטן ובודקים את התוצאות.

אם הן תומכות ברעיון הכללי אפשר להתקדם ואם הן לא, אפשר לחזור לשולחן השירטוטים לחשוב על פתרון חדש.

ממש מדע טהור.

העניין הוא שבניגוד לטכנולוגיה, כשמדובר על תהליכים שמשלבים התנהגות אנושית, נכון יותר לעבור מניסוי לתצפית.

הנה מגיע ההסבר.

אם היה לנו שקל על כל הפעמים שבהם השתתפנו בדיון על pilot שבו עולה לדיון השאלה: איך נדע שהניסוי הצליח? מה הKPIs ? המדדים?

ואנחנו שואלים למה זה חשוב?

למה לא לעשות תצפית ולראות מה לומדים מה POC?

הרי אם כבר עושים את ה pilot, למה להגדיר מראש מה נעשה בסיומו, למה לא לחכות לסיומו ולבחון את המציאות החדשה?

אולי נלמד ממנה דברים חדשים שלא היו עולים בדעתנו בתחילת הניסוי.

כשאנחנו מגדירים מראש מהן תוצאות מוצלחות של הניסוי ומהן תוצאות לא מוצלחות שלו, אנחנו מניחים שאנחנו יודעים מראש את כל התוצאות האפשרויות.

ההנחה הזו היא שגורמת לנו להתמקד באספקטים מאוד מסויימים של הניסוי ולהתעלם מכל השאר.

אנחנו מציעים תהליך קצת שונה.

ההנחה שלנו היא שכשמניעים שינוי, ולו הקטן ביותר, יכולות להיות השפעות מעניינות וחשובות שלא בהכרח קשורות למה שידוע לנו בזמן ההחלטה על הניסוי.

ולכן אנחנו מעודדים לא לנסות "לשלוט" בניסוי באמצעות הגדרה מראש של דפ"אות לכל תוצאה שלו, אלא לתת לו להתפתח, לעצור אחרי זמן מה ולבחון את המציאות החדשה ביחס לעצמה ולא ביחס למה שחשבנו כשיצאנו לדרך.

במקום לעסוק במה היה חשוב לנו כשיצאנו לדרך עם הניסוי, להתמקד במה שאנחנו יודעים אחרי הניסוי כשאנחנו יותר חכמים ויכולים לקבל החלטה על הניסוי הבא.

למה בכל זאת חשוב לאנשים להגדיר מראש מה תהיה הצלחה של הניסוי?

לפעמים הניסוי הוא דרך לברר מי צודק.

כשיש אי הסכמה על הדרך שבה צריך ללכת, יהיו מי שירצו לקבע מראש את הגדרת ההצלחה כי זו תהיה דרכם לומר "צדקנו" – וסביר להניח שהם או הן גם "יעזרו" לניסוי להצליח.

}

בסוגריים נאמר שאם הניסוי בא להכריע במחלוקת על שיטת עבודה כזו או אחרת, אזי גם אם גם יוגדרו מראש מדדי הצלחה לניסוי, לרב אי אפשר יהיה להסכים גם עליהם.

כל צד יסביר למה התוצאות מצדיקות או לא מצדיקות את הטענה שלו, שהן רלוונטיות או לא רלוונטיות לדיון וכו'

אנחנו לא מכירים הרבה מקרים שניסוי הוביל לצד מסוים להשתכנע.

ולכן אם הבעיה היא מחלוקת על דרך א או דרך ב – תחשבו על מנגנון אחר לפתור את המחלוקת, ניסוי ברב המקרים לא יעזור.

סגור סוגריים.

{

לפעמים, הרצון להגדיר מראש מה יחשב להצלחה של הניסוי נובע מנאיביות. מחשיבה שהגורם האנושי מתנהג בצורה שאפשר לנתח בצורה חד משמעית ולגזור ממנו תובנות חד משמעיות.

לשמחתנו, זה לא המצב (לפחות בינתיים, עד שהאלגוריתם, ידע לצפות גם את זה...)

ולפעמים זה נובע מהצורך הטיבעי שלנו לשלוט באי ודאות.

יש חוסר ודאות לגבי העתיד? לא ברור מה ההחלטה המתאימה? קשה לדעת מה יוליד הניסוי?

מגדירים מראש מרחב תוצאות ותגובה אפשרית לכל תוצאה – זה (לכאורה) מקטין את חוסר הודאות ונותן אשליה נעימה של שליטה.

כאמור, אנחנו בעד להיות כל הזמן בדיאלוג עם המציאות.

לשנות, לנסות ואז לחוש את המציאות החדשה ולעבור לאקספרימנט הבא.

ארגונים שמפתחים את היכולת לנוע כל הזמן בין ניסויים ותצפיות, הופכים להיות יותר גמישים, פתוחים לשינויים וגם... מעניינים...

מוזמנים ומוזמנות לנסות בבית!